פסק-דין בתיק ת"א 2946-07

1.         בפני תביעה  כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר על סך של 187,378 ש"ח להשבת יתרת הלוואה שהגיש בנק כנגד הלווים, הנתבעים 2-1 והערבים, שהם הנתבעים 4-3. כבטוחה להלוואה  שועבד נכס, דירת מגורים. משלא נפרעה ההלוואה כסדרה, פתח התובע תיק הוצאה  לפועל  למימוש הנכס  (14-02531-03-3), וביום  29.4.04 הנכס נמכר תמורת הסך של 178,000 ש"ח. נכון ליום  25.3.07  נותר חוב של  187,378 ש"ח.

ביום 28.8.2007, ניתן פסק דין חלקי נגד הנתבעים 2-1. הנתבעת מס' 4 לא הגישה בקשה לרשות להגן. אישור המסירה של ההזמנה לדין של כתב התביעה נמסרה לה ביום 07.05.2007.

2.         הנתבעת מס' 3 הגישה בקשה לרשות להגן וטענה כטענת הגנה כי היא לא חתמה על הערבות, ובדיון הסכים בא כוח המשיב ליתן רשות להגן  (בש"א 3359/07). בחקירה נגדית בתיק העיקרי הסכימה הנתבעת כי ככל הנראה  היא חתמה במרמה  ( עמ' 16 לפרוטוקול ).

           בתצהיר עדות ראשית סיפרה הנתבעת על הנסיבות שהם הרקע לחתימה. לגרסתה כאשר היא ביקשה לרכוש דירה, כעולה חדשה ונדרשה לערבים להלוואה מסוג משכנתא, הערבים הוסדרו  בבנק בשיחה בין המתווך שהוכר לה במרכז המידע לעולים חדשים לבין מנהל סניף הבנק. ההסדר היה שהיא תחתום למשפחה אחרת והם יחתמו לה. היא אכן חתמה כערבה למשפחת איבליגין.

           לפי עדותה לאחר שחתמה למשפחת איבליגין והיא חתמה על מסמכי ההלוואה שלה, היא הוזמנה  לבנק שוב לחתום על מסמכים כי נטען שבמסמכים הייתה טעות והיא חתמה כפי שנתבקשה. לדבריה היא הייתה עולה חדשה ולא ידעה עברית וגם לא לקרוא עברית, וכל המסמכים היו בעברית. בשנת 2005 התקשרו אליה מהבנק בהתייחס להלוואה של הנתבעים 1-2 שלטענתה  היא לא הכירה ולא חתמה עבורם, ואמרו לה שהיא חתומה. היא גם יידעה את לשכת ההוצאה לפועל  על  כך, כאשר היא קיבלה הודעה  בשנת 2006 על מיצוי הליכים.

           כמו כן נטען שהבנק לא יידעה את הנתבעת שהנתבעים 2-1  אינם עומדים בתשלומי המשכנתא או על ההליכים  שננקטו כדי למכור את הדירה.

3.         מר חיים זילבר, העד מטעם הבנק שהעיד מתוך המסמכים וידע אישי נרחב ( עמ' 1 לפרוטוקול)  העיד כי לגבי דוברי רוסית, הלווים והערבים קיבלו טופס בשפה הרוסית.

           לנוכח טענת הנתבעת, הערבה, שכל המסמכים היו בעברית, התבקש  מר זילבר לבדוק את מסמכיו ולהעיד האם נעשה בירור פנימי בבנק  עם מי שהחתים את הנתבעת ותשובתו הייתה  שהוא אינו רואה מה נעשה במחלקת ניהול משכנתאות אלא רק את תשובת מנהל המחלקה, שלמה לוי.

4.         טענת ההגנה המקורית של הנתבעת הייתה שחתימתה זויפה ( תצהיר התומך בבר"ל). בבקשה הכתובה בכתב יד היא ציינה שאינה מכירה את הלווים  והם לא ביקשו ממנה לחתום להם על ערבות. היא הוסיפה  שבהתייחס  להלוואה שלקחה היא קיבלה  הסבר על מה היא חותמת ולפי עדותה  היא גם חתמה כערבה  להלוואה  שלקחה  אמה, ולא היו לה טענות על התנהלות הבנק בין לגבי ההלוואה שהיא לקחה או לגבי ההלוואה שאמה לקחה. הנתבעת גם סיפרה על שיטה של חתימות "טובה" כנגד "טובה" וכך היא חתמה כערבה, לזוג שחתום על ההלוואה שלה כערבים.

           על פי הראיות לא השתכנעתי כי הבנק היה מעורב מיוזמתו בתהליך שבו עולים חדשים טריים רוכשים דירות ומקבלים משכנתאות כשהם משיגים ערבים ע"י מתן טובה נגדית של חתימה על ערבות להלוואה דומה. אולם בהעדר ראיות של הגורמים בבנק שהיו מעורים בתהליך זה, לא ניתן לבחון האם הפקיד בבנק שהחתים את העולים החדשים בחן את "גמירות הדעת" ויכולתם לעמוד מאחורי ההתחייבויות שנטלו על עצמם.

           זאת ועוד, ניסיתי לבחון מתוך צילומי המסמכים הבנקאיים שהגיש כל צד לזהות את פרטי הערבים בהסכם ההלוואה של הנתבעים  2-1, או את פרטי המחתים, ללא הצלחה.

           מתוך המסמכים שהבנק הגיש עולה לכאורה כי הלווים חתמו על ההלוואה אחרי הערבים, כאשר הנתבעת מס' 2  חתמה יום אחרי ( 14.7.00)  והנתבע מס' 1, 4 ימים אח"כ  (17.7.00).

           תמיהה זו גוברת כאשר על מסמך נוסף שצורף לתצהיר עדותו הראשית של מר זילבר, הערבים הוחתמו ביום 17.7.00. זה מסמך שכותרתו: "הודעה לחותם ערבות" בשפה העברית, המזהיר את הערב כי עליו לקרוא מראש את המסמכים שהועמדו לרשות חותם הערבות, כתב הערבות, הסכם ההלוואה.

5.         השתכנעתי אפוא  ממסמכי הבנק שסדרי העבודה בסניף בו נחתמה ההלוואה  והוחתמו הערבים, לא היו דווקניים וקפדניים.

           תנאי לגמירות דעת לערוב היא שיש לווה, חייב, שהערב מסכים לערוב לו.

           מחמת הספק למועד החתמת הערבים ביחס למועד החתמת הלווים וחוסר יכולת ליישב את הסתירה בין המסמכים  הבנקאיים הסותרים, התביעה נדחית.

סוף דבר

התביעה  נגד הנתבעת  מס' 3 נדחית.

התובע ישלם לנתבעת מס' 3 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של  16,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא  בפועל.